החצר הקדמית הזו, בעיקר דשא, תוכננה מחדש מתוך מחשבה על קיימות, צריכת מים ועלות. ביוסוואלה יצרה נקודת מוקד בגינה המשופעת, תוך שהיא משרתת גם את מטרת השיקום ושמירת מי הגשם במקום. תוספת העצים מסגרתה נופים לבית ויצרה תחושת סימטריה מרגיעה בחלל. לחצר הקדמית נוספה גם תכונת מים כדרך לסמן את הכניסה לבית בצורה משמעותית, שכן היא גם שימשה כנקודת מוצא לביוסוואל.